השנים האחרונות הולידו גל של מחקרים שבחנו עמדות ציבוריות כלפי סוגיות של זכויות אדם, החל בעמדות ביחס להפרות ספציפיות של זכויות האדם, וכלה בעמדות כלפי ארגונים לזכויות אדם.
אולם, נקודת מבט אחת בלטה בהעדרה מהמחקר: זו של אנשי כוחות הביטחון של המדינה. סכסוכים בני זמננו מתנהלים בדרך כלל בקרב אזרחים, באזורים עירוניים צפופים או באזורים כפריים מרוחקים. לחיילים המשתתפים בעימותים אלה נשקפת לפיכך סכנה מוגברת להיות מעורבים בהפרות של זכויות אדם או עדים להן. כיצד משפיעה חוויית הלחימה על עמדותיהם של חיילים כלפי אזרחים, ארגונים לזכויות אדם ויישוב סכסוכים?
