בשנת 2010 לא היו לארגונים בישראל הפועלים למען זכויות האדם של פלסטינים אשליות רבות בנוגע לדעת הקהל. האיבה שהפגינה החברה הישראלית כלפי ארגונים אלה התחרתה רק בבוז שביטאו יהודים ישראלים כלפי הפלסטינים עצמם.
אחרי עשור שנפתח באינתיפאדה השנייה, וכלל גלים של אלימות נגד אזרחים ישראלים ואת המלחמה עם לבנון בשנת 2006 הישראלים נואשו מהאפשרות להגיע לשלום. הציבור הישראלי הפך מוכה טראומה עוד יותר ועוינותו כלפי פלסטינים גברה, והוא ראה בארגונים מקומיים לזכויות האדם גורם חתרני.
