לאחר שני עשורים של פעילות בארגון זכויות אדם, נפלה בחלקי הזכות לייחד את זמני בשנה האחרונה למחקר ורפלקסיה, הן על עבודתי והן על קהילת זכויות האדם כולה.
בקצב האינטנסיבי של עבודת ארגוני זכויות האדם בישראל-פלסטין, אין לנו פנאי לקחת פסק זמן ולהתבונן בהישגים לאורך השנים. גם כשמבצעים תהליכי הערכה, הארגונים נוטים לראות את חצי הכוס הריקה; אנחנו מצטיינים באיתור בעיות ובניסיון לפתור אותן. לכן, גם כאשר הגענו להישגים, על-פי רוב אנו ממהרים להסביר למה הם בעצם זניחים ולמה המצב עדיין דורש תיקון.
