במהלך העשור האחרון סחפה את החברה הישראלית רטוריקה פופוליסטית ולאומנית, שלוותה בחקיקה ומדיניות נוקשות. אלה כוונו בעיקר כלפי מיעוטים בישראל כגון האזרחים הערבים-פלסטינים, מהגרים ומבקשי מקלט; האוכלוסייה הפלסטינית שמעבר לקו הירוק ומנהיגיה; ואנשים וערכים המשויכים ל"שמאל" הפוליטי, לרבות קהילת זכויות האדם הישראלית.
בחורף 2009, משחדלו הפצצות לנחות על רצועת עזה, נפתחה מתקפה מסוג אחר. ההתרעמות נגד ארגונים ישראליים המגנים על זכויותיהם של פלסטינים הנתונים תחת כיבוש התאפיינה בנימה חדשה של זעם.
